אז ועכשיו - 4 שנים שם וכאן

השבוע חשבתי הרבה על איך שבסופו של אוגוסט לפני אבע שנים חזרנו לארץ אחרי הרפתקאה של ארבע שנים בארה"ב

נועה אמר לי לא מזמן - "אמא, עכשיו זה שווה, מספר השנים שהינו שם ופה "
חשבתי על זה שהתאזנו.

איך הזמן טס

אני זוכרת איך נסענו לנו זוג צעיר עם שני ילדים קטנים
 

 

 

 

נפרדנו עם המון דמעות וחיבוקים מהמשפחה האוהבת, ומחברים טובים

 

 

 תודה לשרלי המוכשרת על העוגה המדהימה

 

תודה לאחותי שירלי ובעלה שערכו עבורינו מסיבת פרידה, משעשע לעבור ולראות את התמונות של כל חברינו מלפני שמונה שנים...

תודה למשפחה של עודד ומשפחתי היקרה, על העידוד, היו הרבה דמעות פרידה אבל גם הרבה חיזוקים שהם נתנו לנו כצידה לדרך

 

 

נפרדנו בעצב גם ממגי הכלבה המדהימה שלא יכלה לעשות איתנו את המסע...

 

עלינו על טיסה שני ילדים שלוקחים איתם שני ילדים נוספים להרפתקאה בארץ רחוקה... וכן גם לוקחים איתם מצלמה  ישנה מידי, שדי מהר הוחלפה :-)

 

 

נחתנו בבוסטון, מקום חדש לא נודע
 

 

הגענו למלון, הסתכלנו אחד על השני ולא האמנו שאנחנו באמת שם ותהינו אם עשינו צעד נכון...

אבל עשינו נכון, 

מצאנו בית מקסים לגור בו, הכרנו מלא חברים חדשים שהפכו להיות משפחה !

אני לא אשכח שאחרי חודש הגיעה המכולה מהארץ, בדיוק ביומהולדת שלי

לא שכחנו את זהותינו בניכר ....ההפך שמרנו עליה יותר

 

התחלנו לחקור את העיר והסביבה  

 

 

 

 

אי אפשר בפוסט אחד לספר את כל החוויות, הטיולים, הרגעים היפים וגם הרגעים הקשים, מה שכן אפשר זה לספר שהיתה חוויה מדהימה, למדתי מלא על עצמי, על שותפי לחיים ועל הדרך שלנו יחד ואני שמחה שזכתי בחוויה שכזאת.

 

 

 

ואז אחרי ארבע שנים , בחרנו לחזור

בחירה קשה,  הרבה התלבטויות כיאה לבת מאזניים טיפוסית, לקח זמן להחליט, אבל הלב אמר הביתה...
 

ושוב לארוז הכל ( והפעם היה הרבה יותר לארוז עם כל הקניות :-))

 

להיפרד מהעבודה

מהאוטו המפנק....

מהעיירה הקסומה לקסינגטון

 

 

 מכל החברים שהכרנו בדרך
(יש עוד הרבה, לא פירסמתי פה תמונות של כולם )

 

 

מהמשפחה שלנו בארה"ב שעזרה לנו המון,  גם פה יש הרבה משפחה קרובה להודות לה ולא הוספתי את כל התמונות והחוויות שחווינו איתם במשך ארבע שנים .  תודה ענקית להם על כל התמיכה בזמן שהותינו שם, תודה לאבי וליז, מלוני ומייקל המדהימים, איבי ודורית, סטיבן ומרדית, שרון ומיט'ש, צילה ורון, עדי ודן, דודה לאה, דוד צביקה וסוניה, ולכל הבני דודים,  כיף שיש משפחה ומחכים שיגיעו לביקורים פה.

 

 



נפרדנו מהבית שהיה לנו במשך ארבע שנים





 

 



 

וחזרנו הביתה :-)

 

למשפחה שחיכתה לנו...

ושוב הגיעה המכולה, 

 

 



 

 

ושוב פורקים ארגזים

והנה עבר לו הזמן, כבר פה חזרה עברו להן ארבע שנים
הרבה חוויות, למידה, התפתחות אישית והרבה עשיה.

הרבה שואלים אותי, איפוא יותר טוב, פה או שם ?
אני חושבת שזה לא משנה היכן אתה, לכל מקום יש את יתרונותיוו וחסרונתיו
הבית האמיתי הוא איפוא שהמשפחה שלך נמצאת, ואיפוא טוב, זה ענין של בחירה שלנו לבחור

אני בוחרת להרגיש טוב, כאן ועכשיו !