יום רביעי, 27 במרץ 2013

מה נשתנה...

מה נשתנה הפסח הזה...מכל הפסחים שהכרתי עד עכשיו....




פסח ראשון שנחגג בלי אבי היקר, אם יש חג שאפיין את המסורת המשפחתית ואותו בשבילי זה חג הפסח.
השנה לחגוג את החג בלעדיו היה קשה לי מאוד.
כל דבר הזכיר לי אותו, מההכנות לחג, הקניות, הנקיונות, אפילו הוויכוחים לפני החג היו חסרים לי, וכמובן ליל הסדר עצמו, כל הזמן שמעתי את הקול שלו איך הוא היה מברך וקורא את ההגדה.




לפני החג, היו הרבה מיילים של כל מיני מברכי חג שמח למינהם, מייל אחד ככה גרם לי לחשוב קצת מעבר לדברים, מייל מאדם מיוחד, איש ברזל, אלון אולמן  ואני מרשה לעצמי לצטט מהמייל ברכה שלו לפסח את הדברים הבאים:
"יותר מ-40 שנה במדבר לקח לי, בסוף הבנתי" (קצת סימבולי לשנות חיי)
"40 שנה" הלכתי במדבר, עד שבא ה' והוציאני משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, באותות ובמופתים.
הרעיון המרכזי בהגדה – הוא כאשר אדם מגלה את האלוהים שבו, כלומר את מה שאלהים התכוון שיעשה,
כלומר את הייעוד שלו ומתחיל לחתור אליו ולהתחבר אליו – הוא יוצא ממצרים.

אלון ממשיך ומסביר כמה סיפור מצרים הוא מיוחד ומציע כמה נקדות מענינות למחשבה :
מצרים – מסמלת את העבדות שלנו. לדברים שאנחנו לא רוצים, למחשבות המעכבות, להבלי העולם הזה
מצריים=מיצרים – מיצר, מקום צר ולוחץ שצריך לצאת ממנו – לפרוץ אותו – פריצת גבולות – הרחבת התודעה ופריצת גבולות היא היציאה ממצרים!
ישראל – אתה. שבעצם עזבת את ארץ כנען (עצמך! והקול הפנימי שלך שממשיך מבפנים: "אתה יכול יותר… אתה יכול יותר")
וירדת למצרים… נתקעת באיזורי הנוחות,  מי עוצר אותך? מה עוצר אותך? מי לא נותן לך לצאת?
אלוהים – הוא הרי נמצא בכל מקום. האלוהים שבך, הניצוץ שלך, הגדולה שלך, הייעוד שלך.
אותות ומופתים – הסימנים, האירועים, ההזדמנויות
חכם / רשע / תם / ושאינו יודע… – גישות שונות של התייחסות לעניין, חופש הבחירה, פרואקטיביות, האחריות שלנו לתוצאות שלנו ושל הסובבים אותנו.

השנה תבטיח לעצמך שאתה יוצא ממצרים
ומוציא משם את "בני ישראל" שלך.
החיים הם כאן ועכשיו.
תבטיח לעצמך שהשנה תעשה את הדברים שחשובים לך באמת, שתמיד רצית לעשות…


הרבה חומר למחשבה, ללא ספק וגם תובנה של כאן ועכשיו ובחירה שיש בידי כל אחד לגבי מצבו
ועם זה אני הולכת קדימה, וברגעי משבר החג הזה, חיפשתי לעצמי את הכאן ועכשיו
היתה התרפקות על עבר שנגמר ועם זאת בחירה לקחת את כל העבר הזה ולהעביר אותו הלאה ולהיבנות ממנו.


היו לא מעט צביטות בלב בחג ועם זאת גם נקודות של אור
בעלי היקר שדאג לי לפני ובמשך החג ודואג לי תמיד, הביא לי זר פרחים בערב החג לרומם את רוחי



סבתא שרה ואחותי שירלי ומשפחתה, העברנו יחד ערב לפני הפסח שהיה כואב ושמח כאחד



המשפחה של אבי, שעצירה קצרה אצלם לפי החג, עשתה לי כל כך טוב, הריחות, הטעמים של הבישולים שהחזירו אותי לבית של סבתא שלי ואיך אבי היה עושה איתנו את הפסח שם במושב, היה בזיכרון הזה משהו מנחם, תודה לכם דודו וכוכבה, אתם מקסימים!



מנהגים של חג, שלא מפסיקים, אלא עוברים הלאה ומעלים חיוך על שפתי






ילדי המתוקים, שנהנים כי זה חג






אז הצלחנו החג לצאת ממצרים......
שיהיה לכולם חג שמח ומבורך !!!




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...